קונים זול בע"מ נ' ירוחם

פסק דין

בבסיסה של התביעה שבפניי, שתי המחאות שהתובעת משכה לפקודת הנתבעת - ההמחאות נמשכו על חשבון הנתבעת בבנק לאומי - ושהוחזרו על ידי הבנק מחמת "חשבון מוגבל". מדובר בהמחאה אחת על סך 21,038 ₪ וזמן פירעונה מיום 04.03.2003, והמחאה נוספת על סך 6,393 ₪ וזמן פירעונה מיום 18.03.2003.

שתי ההמחאות הנ"ל הוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. בהתנגדותה לבקשה לביצוע ההמחאות, הנתבעת טענה כי אין להיזקק לתובענה על שתי ההמחאות הנ"ל מחמת התיישנות, ומכאן, התיק הועבר להמשך דיון בבית משפט השלום.

בהתאם לרישומי ההוצאה לפועל, התיק נפתח בלשכת ההוצל"פ ביום 22.03.2010, וזהו המועד הקובע להפסקת מניין ההתיישנות. התובעת טענה, כי בידה בקשה לביצוע ההמחאות עם חותמת מלשכת ההוצאה לפועל מיום 10.03.10. בקשה מעין זו לא הוגשה לתיק בית המשפט. מכל מקום, על פי נתוני תיק ההוצאה לפועל, ביום 10.03.10 לא נפתח תיק כלשהו בגין ההמחאות נשוא התביעה, ולא שולמה אגרת פתיחת תיק. זאת ועוד, ובהנחה שבידי התובעת בקשה עם חותמת מיום 10.03.10, הרי התובעת לא מסרה כל הסבר להיווצרותו של השוני בין מועד הגשת הבקשה הנטען על ידה, לבין מועד פתיחת התיק בלשכת ההוצל"פ. ייתכן, וככל שקיימת בקשה כנטען על ידי התובעת, כי הבקשה הוגשה ביום 10.03.10, אך האגרה לא שולמה אלא בשלב מאוחר יותר. הגשת הבקשה ללא תשלום האגרה אינה נחשבת להגשת כתב בי דין שיש בו כדי להפסיק את מרוץ ההתיישנות. מה שקובע זה המועד בו נפתח התיק בלשכת ההוצאה לפועל ושולמה בו אגרת הפתיחה.

למותר לציין, כי התובעת לא טענה כי מועד חילול ההמחאות היה מאוחר יותר למועד פירעונן, וזאת לא בכדי. שכן, שתי ההמחאות הנ"ל (שהיוו חלק מסדרת עשר המחאות שהנתבעת הוציאה – ראו עמ' 3 לפרוטוקול) חוללו למעשה בטרם הגעת מועד פירעונן (וזאת מחודש נובמבר 2002 ומחודש דצמבר 2002 כרשום בגב ההמחאות), וזאת משהוגבל חשבונה של הנתבעת. על כן, ברי כי הזמן הקובע לענייננו לצורך תחילת מניין ההתיישנות, הינו זמן פירעון ההמחאות כמפורט לעיל ולא זמן מאוחר יותר.

כאמור לעיל, הבקשה בלשכת ההוצל"פ הוגשה ביום 22.03.10. מכאן, התביעה הוגשה לאחר חלוף שבע שנים מן הזמן שבו נולדה עילת התביעה לראשונה לתובעת שהינו בנסיבות דנן - זמן פירעון ההמחאות (04.03.03 ו- 18.03.03). על כן, ובהתאם להוראת סעיף 96 לפקודת השטרות [נוסח חדש], הקובעת שאין להיזקק לתובענה על שיק כנגד מי שהוא צד לו ואינו מסב, לאחר שעברו שבע שנים, וכנגד מסב – לאחר שעברו שנתיים, מן הזמן שבו נולדה לראשונה לאוחז באותה שעה עילת התובענה כנגד אותו צד, ברי כי התביעה התיישנה. למותר לציין עוד, כי התובעת לא הצביעה על כל טעם שיש בו כדי להצדיק את הארכת מועד ההתיישנות מכוח דיני ההתיישנות הכלליים.

בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 16.12.10, בא כוח התובעת הסכים למחיקת התביעה בגין ההמחאה הראשונה (ההמחאה על סך 21,038 ₪ שמועד פירעונה היה 04.03.2003) והסכים כי התביעה בגין המחאה זו התיישנה בכל מקרה, בין אם תאריך פתיחת התיק בלשכת ההוצל"פ היה ביום 10.03.10 ובין אם ביום 22.03.10. בשלב מאוחר יותר, בישיבה מיום 26.01.11, הוא חזר בו מהסכמתו, וטען כי הנתבעת הייתה בהליך של פשיטת רגל בתקופה שבין 31.07.03 ועד 22.05.05. לטענת התובעת תקופה זו לא תבוא במניין הימים לחישוב תקופת ההתיישנות.

התובעת לא טענה כי הגישה תביעת חוב לנאמן ו/או כי הוגשה תביע כאמור לנאמן אך לא נדונה על ידו ו/או כי הטיפול בתביעתה בפני הנאמן הופסק עקב ביטול הליכי פשיטת הרגל. על כן, עצם העובדה כי הנתבעת הייתה בפשיטת רגל בתקופה הנ"ל, אינה מסייעת לתובעת, משלא הגישה זו האחרונה תביעת חוב לנאמן בפשיטת הרגל.

לאור האמור לעיל, הנני מורה על דחיית התביעה.

בנסיבות, אין צו להוצאות כלשהן.

ניתן היום, י"ז אב תשע"א, 17 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

1 התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: